מהי בצקת מקולרית סוכרתית (DME)?

אחד הסיבוכים של סוכרת היא רטינופתיה סוכרתית – מצב שבו נגרם נזק לכלי דם קטנים ברשתית העין. הנזק הזה מוביל לדליפה של מספר חומרים מכלי הדם – דם, חלבונים ושומנים.
דלף מכלי הדם הפגועים עלולה להוביל ליצירה של בצקת במקולה, שנמצאת במרכז הרשתית ואחראית על חדות הראייה. מצב זה נקרא בצקת מקולרית סוכרתית (DME).

מי נמצא בסיכון לבצקת מקולרית סוכרתית (DME)?

מכיוון ש-DME היא ביטוי של רטינופתיה סוכרתית, מי שנמצא בסיכון הם סוכרתיים הסובלים מסוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) וסוכרתיים הסובלים מסוכרת מסוג 2.
ככל שהמטופל סובל מסוכרת לאורך שנים רבות יותר, או מתקופה ארוכה של חוסר איזון המחלה, כך הסיכון ל- DME גדל.

האם בצקת מקולרית סוכרתית (DME) היא מצב מסוכן?

ברגע שנוזלים שדולפים מכלי הדם חודרים אל הרשתית, מתחילה פגיעה ברשתית, שמתבטאת בשני אופנים: 
1. אובדן השקיפות של הרשתית, כך שהאור לא עובד דרכה. 
2. נזק לתאי הרשתית. 

לכן, DME שאינו מאובחן ומטופל עלול להוביל לפגיעה בראייה. 
לפי סיכום מחקר שהופיע בכתב העת American Journal of Ophthalmology, בצקת מקולרית על רקע רטינופתיה סוכרתית מהווה את הסיבה השלישית לעיוורון בישראל.

האם כל מי שסובל מבצקת מקולרית סוכרתית (DME) בהכרח ירגיש זאת?

בשלבים המוקדמים של DME ובמקרים בהם הבצקת לא ממוקמת במרכז הראייה, לא בהכרח נרגיש בשינוי כלשהו בראייה, וכאן בדיוק הבעיה.
לעתים, נרגיש טשטוש בראייה או ירידה בחדות הצבעים כשכבר נגרם נזק בלתי הפיך לראייה. במקרים אחרים, הבצקת תופיע רק בעין אחת, והעין השנייה עדיין תקינה "ומפצה" על ההידרדרות בראייה בעין החולה, וגם כאן לא בהכרח נרגיש את השינוי בראייה. 
דווקא בשל כך, ישנה חשיבות רבה להקפיד ולבצע בדיקת עיניים תקופתית אצל רופא העיניים.

מי צריך להיות במעקב? והאם זה באמת משמעותי? 

כל אדם עם סוכרת צריך להגיע לבדיקת עיניים תקופתית אצל רופא עיניים אחת לשנה – גם כאשר הסוכרת מאוזנת והעיניים בריאות.
בדיקה שגרתית תאפשר אבחון מוקדם של רטינופתיה סוכרתית ושל DME ומניעת הידרדרות המחלה. 
אם אובחנה רטינופתיה סוכרתית – רופא העיניים יפנה אתכם להמשך מעקב אצל מומחה רשתית.
חשוב להבין - ככל שנאבחן DME בשלב מוקדם יותר כך נוכל לטפל בבצקת, לעצור את ההידרדרות ולהציל את הראייה.

כיצד מאבחנים בצקת מקולרית סוכרתית (DME)?

האבחון נעשה בשילוב של בדיקה קלינית אצל רופא עיניים ושימוש ב-OCT - בדיקת הדמיה שמציגה את שכבות הרשתית ברזולוציה גבוהה ומאפשרת לזהות את הבצקת. 
במקרים נדירים יותר ייתכן שיהיה צורך להיעזר בבדיקה נוספת, פלורסצאין אנגיוגרפי, במהלכה מוזרק ליד חומר הנקרא פלורסצאין שצובע את כלי הדם ומאפשר לזהות את הדליפה מכלי הדם הפגועים בעין.

מתי יש צורך בטיפול?

רופא העיניים יפנה אתכם לטיפול ב-DME כשמתקיימים שני תנאים: 
1. הבצקת אובחנה במרכז הראייה.
2. קיימת ירידה בחדות הראייה. 

אם הבצקת לא גורמת להידרדרות בראייה ואינה במרכז הראיה, לא בהכרח יהיה צורך בטיפול, אלא במעקב בלבד.

איך מטפלים בבצקת מקולרית סוכרתית (DME)?

הטיפול ב-DME נעשה באמצעות הזרקות תוך עיניות. 
הטיפול הראשון והנפוץ ביותר הוא בתרופות מקבוצת נוגדי VEGF. 
VEGF הוא חלבון שהגוף מפריש במטרה לפצות על הפגיעה בכלי הדם ולעודד צמיחת כלי דם חדשים. 
נוגדי VEGF פועלים להפחתת התפתחות כלי דם לא תקינים ברשתית ולספיגת הבצקת הקיימת – עד להעלמותה. 
כיום ישנן מגוון תרופות נוגדות VEGF, בדרך כלל השלב הראשון בטיפול יעשה באמצעות נוגד VEGF מסוג אחד, ובמקרה שהטיפול לא יעיל אפשר יהיה לעבור לטיפול בכל אחת מתרופות נוגדות ה- VEGF האחרות. 
כשמדובר בעיניים שלכם, כדאי ללכת על בטוח.
אפשרות טיפולית נוספת היא בזריקות סטרואידים, שניתנות במקרים בהם טיפול בנוגדי VEGF לא הובילו לתוצאה מספקת. הסטרואידים מוזרקים לעין, מפחיתים את התגובה הדלקתית בעין ומסייעים בספיגת הבצקת. עם זאת, יש להם מספר תופעות הלוואי, ביניהן העלאת הסיכון להתפתחות גלאוקומה וקטרקט. 
במצבים שבהם זריקות תוך עיניות לא מסייעות להפחתת הבצקת, קיימת אפשרות לטיפול בלייזר פוקאלי. הלייזר צורב את כלי הדם הפגועים, אך יעילותו מוגבלת.